חיוב עוזרת גננת וגננת לפצות קטין והוריו בגין עוגמת נפש עקב התנהגות כלפיו בגן- שנחשפה ע"י תחקירנית ערוץ 10

התביעה וטענות הצדדים

1. התובע, קטין, עותר באמצעות הוריו לחייב את הנתבעות בנזקי גוף שנגרמו לו ע"פ הטענה, כתוצאה מהתעללות עוזרת הגננת בגן בו ביקר בעת שהיה כבן שנתיים.

הנתבעת 2 היא הגננת, נתבעת 3 היא עוזרת הגננת, ונתבעת 1 היא מדינת ישראל.

2. אמו של הקטין/ תובעת 3, טוענת כי הכניסה את הקטין לגן במאי 2007 וכי לאחר כחודש מעת החל לבקר בגן הבחינה בסימנים אדומים על הגוף ושפשופים. ההורים פנו לגננת בשאלה אם יש אלימות כלשהי שהופעלה עליו והגננת הכחישה.

3. ב-18.07.07 קיבלו ההורים שיחה מתחקירנית ערוץ 10 וזו הגיעה לביתם והראתה להם קלטת וידאו, בה נראית לטענתם התעללות פיזית ונפשית שבוצעה ע"י נתבעות 2,3.

ע"פ הטענה, ניתן לראות בקלטת כיצד הקטין נקשר בכוח לסלקל הקטן למידותיו ומיועד לתינוקות, כשהוא בוכה בכי תמרורים, ונתבעת 3 סוטרת לו בפניו ומכניסה את אגרופו לפיו בכדי להשתיקו.

עוד נטען כי בחלק אחר של הסרט נראית הנתבעת 3 כשהיא מכניסה את כל הפעוטות מהחצר לתוך הגן בעוד הקטין נותר לבדו במשך דקות ארוכות בעודו קשור בסלקל, חסר אונים כשהוא בוכה בכי קורע לב.

התובעים טוענים כי רואים בקלטת את נתבעת 2 צופה במתרחש ולא עושה דבר.

4. עד הארוע ביקר התובע בגן תקופה של כחודשיים. מיד לכשצפו בקלטת, הגישו ההורים תלונה במשטרה והנתבעת 2 סגרה את הגן.

אחרי הארוע סירבה האם לשלוח את הקטין לגן כלשהו והפסידה חודשיים עבודה.

5. התובעים טוענים כי בשל גילו הצעיר לא ניתן להעריך את הטראומה ברם מאז סמוך לארוע חל שינוי בהתנהגותו וכך הוא החל לנשוך ילדים אחרים, את בני משפחתו והחל לסבול מפחדים וחרדות.

6. התובעים טוענים כנגד מדינת ישראל /משרד המסחר והתעשייה, כי אפשרה לגן לפעול ללא רישיון, לא פיקח על קיום התנאים הנדרשים לצורך פתיחת גן ועל התנהלות נתבעות 2,3.

נגד הגננת ועוזרת הגננת נטען כי בצעו עוולת תקיפה ואי שמירה על חסרי ישע וכן כי הגן הופעל ללא קבלת רישיון מתאים וזאת בניגוד לחוק והפרה בוטה של חוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה - 1965 והתקנות שמכוחו.

7. התובעים תמכו את התביעה בחוות דעת מפסיכולוגית הגב' ברכה לופצ'יק (חוו"ד שניתנה ונערכה לא כחוות דעת מומחה ע"פ פקודת הראיות לצורך הגשתה לבית המשפט). לטענתה היה שינוי זמני בהתנהגות הקטין. הטיפול כלל 3 פגישות במהלכן שיקם הקטין אמונו במבוגר.

המלצתה מסתכמת בלבדוק את הגן החדש ולהיות קשובים.

8. המדינה טוענת כי דין התביעה נגדה להדחות. המעון כלל לא היה בפיקוח. בעניינו לא הוגשה בקשה לניהול מעון וממילא לא ניתן רישיון. לטענתה, הנתבעות 2,3 הפרו חובתן עפ"י חוק הפיקוח על מעונות בנהלן את המעון ללא רישיון. עובדתית, ברגע שנודע למדינה על הארוע הנטען ביום 25.07.07 נערכה לשליחת מפקחת, ברם בסופו של דבר לא נשלחה המפקחת לאור סגירת הגן ביום 30.07.07.

9. נתבעת 2 טוענת כי היא גננת מוסמכת. לטענתה פעל הגן עם כל התעודות הנדרשות. לטענתה, הקטין היה בעל אופי קשה עצבני ותוקפני, הכה ילדים ונשך ועניין זה אף הובא לידיעת ההורים. באשר לארוע שבקלטת  הנתבעת לא נכחה בו, ולא ידעה אודותיו.

10. עוזרת הגננת/נתבעת 3 טוענת שכל כוונתה הייתה לחנך את הילדים ולהחזיקם במשמעת. לטענתה הקטין היה אלים ותוקפני והיה מבטא כעס ע"י מכות, בעיטות, נשיכות כלפי ילדים אחרים, והיא נתנה לו לנשוך עצמו כדי שיבין שזה לא נעים כשנושכים ונתנה לו מספר מכות קלות כדי להוכיחו ולחנכו שלא יפגע באחרים.

11. נתבעת 2 הגישה חוו"ד פסיכולוגית של פרופ' משה זכי. לאחר שבדק אותו ב 11/10/09 או בסמוך לכך, הוא קובע כי הקטין הוא ילד מפותח שכלית ללא עדות לגורמים רגשיים מעכבים או מפרים את התפקוד הקוגניטיבי, ומבחינה נפשית, לא ניכרת הפרעה העלולה לפגוע בתפקודו היומיומי. הגם שהקטין מציין תסכולים בתקשורת התוך משפחתית, בין הוריו לבין עצמם ובינו לאחותו האמצעית שמכה אותו מול אחותו הבכורה שמגוננת עליו, עדיין אין מדובר במצב משברי על פי תפיסתו והתמודדותו הרגשית של הילד. ע"פ עדות האם בפניו, כעבור מס' שבועות מעת שהכניסה אותו לגן הוא החל לגלות תוקפנות כלפי ילדים אחרים, להתנגד לאכילה ונוצר קושי בהפרדות מאמו. תגובות אלו נמשכו כחודשיים ובהדרגה נעלמו כליל בתוך חצי שנה. הוא קיבל עזרה טיפולית בת 3 פגישות.

דיון והכרעה